סוקי חנין נ' אלאימאן שירותי חברה ורווחה בע"מ

פסק דין

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת, כמטפלת בקשישים בג'לג'וליה, כחמש שנים, מיום 1.5.04 ועד יום 31.1.09.

הנתבעת הינה חברה למתן שירותי סיעוד.

התביעה שבפנינו הינה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון הבראה, פדיון חופשה ודמי גמולים לפנסיה.

הזכאות לפיצויי פיטורים

2.הנתבעת שילמה לתובעת סך 5,498 ₪ כפיצויי פיטורים (ר' פרוטוקול הדיון המקדמי מיום 16.6.10, עמוד 2, שורות 8-9 – "לא ידענו במועד הגשת התביעה על ביצוע התשלום"). על פי עדותה של התובעת, הסכום שולם לה לאחר שבא כוחה שלח מכתב התראה לנתבעת (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 19-21).

3.מסיכומי התובעת, תצהירה וכתב התביעה לא ברור מהו החישוב על פיו נתבעו 6,288 ₪ כפיצויי פיטורים או מדוע הם חושבו על יסוד של משכורת חודשית של 1,338 ₪. לכתב התביעה צורפו תלושי שכר בודדים לכל שנת עבודה ולא צורפו 12 התלושים האחרונים שהתובעת קיבלה. כל שניתן להסיק מהתלושים הוא ששכרה של התובעת שולם לה על בסיס שעתי, משתנה מחודש לחודש. לתצהירי התובעת לא צורף אף תלוש שכר.

הנתבעת צירפה לתצהיריה ריכוזי שכר לכל אחת משנות עבודתה של התובעת. על פי ריכוזי השכר לשנת 2008 ולשנת 2009, השכר החודשי הממוצע של התובעת ב - 12 חודשי העבודה האחרונים היה 1,132 ₪. בהתאם, פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת הינם 5,321 ₪ (4.7 שנות עבודה, כמוסכם על הצדדים X 1,132 ₪). מאחר שהסכום נמוך מהסכום אותו הנתבעת שילמה לתובעת, נדחית התביעה לפיצויי פיטורים או הפרשי פיצויי פיטורים.

4.התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נדחית אף היא, מאחר שהתובעת לא נקבה במועד בו קיבלה את פיצויי הפיטורים ומהראיות עולה כי התשלום נעשה עוד טרם הגשת התביעה. (לכתב ההגנה צורף מסמך של חברת כלל, המעיד על מועד התשלום על ידה, אך אין ראיה לגבי המועד בו ניתן מכתב השחרור).

פדיון חופשה

5.בכתב התביעה נטען כי התובעת זכאית לפדיון 55 ימי חופשה, בסך 2,475 ₪. בתצהיר התובעת נטענה רק טענה כללית לפיה התובעת זכאית לפדיון חופשה.

על פי ריכוזי השכר שצורפו לתצהירי הנתבעת, סך דמי החופשה ששולמו לתובעת מדי שנה הינו 2,483 ₪, היינו סכום העולה על זה הנתבע. מכאן שאין יתרת דמי חופשה או פדיון חופשה העומדת לזכות התובעת.

6.התובעת טענה בסיכומיה כי התלושים אינם משקפים את הסכומים ששולמו לתובעת בפועל. אין לטענה זו כל בסיס בראיות שהוצגו בפנינו, בתצהירי התובעת או בעדותה בפנינו, למרות שמדובר בטענה חמורה של זיוף. משכך ומאחר שהתלושים שהוצגו על ידי התובעת תואמים את ריכוזי השכר שהוצגו על ידי הנתבעת, אנו דוחים את הטענה הנ"ל.

פדיון הבראה

7.התובעת טענה בתצהירה כי לא קיבלה במשך כל תקופת עבודתה דמי הבראה. עיון בריכוזי השכר שהנתבעת הציגה מעלה כי לתובעת שולמו מדי קיץ דמי הבראה (בחודשים אוגוסט או ספטמבר). סך דמי ההבראה ששולמו לתובעת במהלך תקופת עבודתה, על פי ריכוזי השכר שצורפו לתצהירי הנתבעת, הינו 1,492 ₪.

8.החישוב המופיע בכתב התביעה מתייחס לזכאות לעובד במשרה מלאה, בהתעלם מהעובדה כי על פי תלושי השכר ואף על פי גובה המשכורת שצויין בכתב התביעה, התובעת הועסקה במשרה חלקית. בנוסף, התובעת לא הצביעה בסיכומיה על טעות שנפלה בחישוב דמי ההבראה שהנתבעת שילמה לה.

9.את הטענה כי תלושי השכר זויפו, דחינו לעיל, בדיון לגבי פדיון החופשה. נוסיף כי לגבי פדיון ההבראה, נרמז בסיכומי התובעת כי הסכומים לא שולמו לה ובעניין זה היא ניסתה להיבנות מעדויות הנתבעת. אנו דוחים טענה זו, אשר לא נטענה כלל בתצהיר התובעת. נהפוך הוא – התובעת העידה כי המשכורת שולמה לה מדי חודש בחודשו בהתאם לדו"ח שמילאה ובהתאם לשעות העבודה המצויינות בדו"ח (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 2-4). תמוה בעינינו כיצד התובעת העידה כי הפיצויים הופקדו בחשבון הבנק שלה, אך לא נאמר דבר בתצהירה לגבי אי קבלת שכר ולו בחודש אחד. אם אכן כך היו פני הדברים, אי הצגת דפי חשבון בנק של התובעת פועלת לחובתה.

זאת ועוד – התובעת ניסתה להבנות מעדות נציג הנתבעת, עו"ד איאד אבו זמירו, לפיה על צ'ק המשכורת הניתן לעובד נרשם "למוטב בלבד". אנו סבורים כי מדובר בהוצאת דברים מהקשרם. העד העיד כי "כל דרך אמצעי תשלום שהעובד מבקש הוא מקבל" [את שכרו – ד.ו.]. גם אם היה עולה מעדותו כי מרבית העובדים מקבלים את שכרם מהנתבעת בצ'קים "למוטב בלבד", אין בכך להעיד שהשכר לא שולם לתובעת, במיוחד לאור עדותה היא בנושא (כפי שהובא לעיל).

10.לסיכום האמור לעיל, התביעה לפדיון הבראה נדחית. מהראיות שהוצגו עולה כי דמי הבראה שולמו לתובעת במהלך תקופת העבודה והתובעת, המיוצגת בהליך זה, לא הצביעה על טעות בחישוב דמי ההבראה ששולמו לה.

דמי גמולים לפנסיה